הוא לא נגדי הוא בעד עצמו
זה לא ייאמן אבל השנה מגיעה לסופה..
איתה המחשבות, תעודות, תכנונים לחופש (לא אצלי.. אבל אני יודע שאצל אחרים..).
אבל זה מדהים שיש עדיין דברים מדהימים שקורים בכיתות.
השבוע היה לי יום שיעורים בכיתות ה' לא פשוט, הילדים איתגרו אותי מאוד והאמת, שקצת איבדתי את זה. חזרתי הבית וכל הנסיעה ניסיתי ללמוד ולתחקר למה זה קרה לי..
יום למחרת היתה לי הזדמנות לתקן עם תלמיד כיתה ו' שאתגר אותי, נקרא לו יוני.
ליוני פרצי זעם וקושי חברתי. התחלתי את השיעור כרגיל עם קצת שיחה עם הכיתה ושיחררתי אותם לעבודה בקבוצות, ניצלתי את הזמן לשיחה אישית עם כמה תלמידים במסדרון ואני רואה את יוני הולך ומרביץ לתלמיד אחר עם מחברת, נכנסתי לכיתה, ביקשתי בנימוס שיחכה לי בכיסא בקצה המסדרון:
"למה לי?!"
"יוני.." אמרתי לו בשלווה. "אני מבקש שתחכה לי רגע אני רוצה לדבר איתך".
"אבל אני לא רוצה לדבר איתך!".
"אני מבין, אמרתי לו. אני לא כועס עליך, רק רוצה שנדבר".
הוא התיישב. דיברנו על זה שגם הוא לא רוצה שירביצו לו, שאני מבין שהתלמיד השני הרגיז אותו אבל זה לא אומר שצריך להרביץ והוא יכול לפנות אלי.
"אבל לא היית בכיתה".
"אני פה בחוץ.. אני תמיד כאן בשבילך".
הוא נכנס כועס ולא מרוצה לכיתה.
ממשיך השיעור ויוני צורח: "ניב!!! תטפל בו! תעיף אותו מכאן".
ניגשתי אליו בשלווה, התכופפתי לגובה שלו וביקשתי ממנו שלא יצעק ושיש דרך נעימה יותר לדבר.
כך המשיכו חילופי דברים שאני מתאר לו איך אני מצפה שהוא ינהג בקשיים בשלווה והוא צורח עלי.
"אבל אני לא רוצה שנדבר עלי, אני רוצה שנדבר עליו!"
"אני ממש מבין שזה לא מה שאתה רוצה, אבל זה מה שאתה צריך. אני פה כדי לתת לך את הדברים שאתה צריך ולא רק את הדברים שאתה רוצה ומה שאתה צריך עכשיו זה גם לשים לב לאיך מבקשים, זה יפה שביקשת אבל צריך לחשוב גם על האיך".
הוא לא נגדי הוא בעד עצמו
בסופו של יום, הרבה פעמים אנחנו חושבים שהילדים נגדנו, מתנגדים אלינו אבל למען האמת.. יוני לא היה נגדי הוא בעד עצמו. הוא רצה לדאוג לצרכים שלו.
איך אתם חושבים שצריך להתמודד עם מקרים דומים? מה אתם הייתם עושים? ספרו לי
זה לא היה לי פשוט לשמור על השלווה, גם שכל הילדים מסתכלים ורואים שאפשר כביכול לצעוק עלי בלי תגובה זועמת. אבל מה שיוני היה צריך באותו רגע זה מבוגר שיסתכל לו בעיניים, שיקשיב לו וגם יעזור לו, ברוגע, להבין מה הוא צריך.
