צוקרברג אצלכם בכיתה אז שתפו פעולה
לפני צוקרברג.. תגידו, מכל בעלי המקצועות הגנריים שאתם מכירים, כלומר אינסטלטור, מתכנת, טייס, עו"ד, רופא, מורה ועוד.. ועוד.. איזה בעל מקצוע מתייעץ הכי הרבה ואיזה בעל מקצוע מתייעץ הכי פחות?
ישבתי כמו שאר האנשים בכנס, מהרהר בשאלה שפרופ' חיים שפירא העלה.. ואחרי מספר ניחושים כושלים הוא ענה לנו: "בעל המקצוע שמתייעץ הכי הרבה הוא טייס וזה שמתייעץ הכי פחות הוא רופא".
בקהל פרץ צחוק מטובל בגאווה.. בגלל שזה היה כנס של אנשי חיל-אוויר..
פרופ' שפירא מיד אמר שהוא לא הבין למה אלו הנתונים אבל אשתו פתרה את הבעיה ברגע: "טייס מהמר על החיים של עצמו ורופא מהמר על החיים של אחרים".
האמת.. עושה סדר בראש התשובה..
היכולת להתייעץ ולשתף פעולה היא אחת המיומנויות החשובות הנדרשות היום בעולם החדש, מחקרים רבים תומכים בזה וחשוב עוד יותר אפשר לראות בעולם האמתי איך שיתופי פעולה בין אנשים או בין עסקים מולידים דברים מדהימים.
לא פעם אני מגלה בשיחות עם יזמים שיש להם רעיון מדהים אבל הם לא מוכנים לשתף אותו עם אף אחד כי "חלילה יגנבו להם את הרעיון". הבעיה שאינם מבינים שרעיונות טובים יש הרבה, לבצע אותם, להפוך אותם מחשיבה ליצירה זו החוכמה, אבל נדבר על זה קצת בסוף.
זה מתחיל בבית-הספר
אני רואה כמה בולטת חוסר הנכונות לשיתוף פעולה בכיתה.. כאשר אני נותן משימות לתלמידים כמו לייצר מצגת של דמות השראה שלהם, להמציא מוצר, לפתור את בעיית המטריה או "מה אפשר לעשות שאתם נתקעים בלי 2 ₪ לשלם לאוטובוס?" אז הרבה פעמים הם לא מוכנים לשתף את התשובה שלהם עם חברים לפני שהם מספרים לי ואם תלמיד או קבוצה נתנה לי פתרון והוא דומה או זהה לפתרון של תלמיד אחר אז מיד מתפרצים ב: "היא גנבה לי.." או "זה מה שאני חשבתי הם העתיקו לי..".
פעמים רבות התלמידים לא מוכנים להאמין שעוד מישהו יכל לחשוב כמוהם.. או יותר חשוב, הם לא מבינים שאם כמה אנשים חשבו על אותו רעיון אז כנראה שמדובר ברעיון טוב במיוחד!
בשיחות עם מחנכים (וגם הורים(רבים מתגלה האמת שקשה להם לייצר שיתופי פעולה בתוך הכיתה אז כמה רעיונות לסוף השבוע.. וביום ראשון כבר אפשר לנסות.
אין כמו אויב משותף – "אויב אויבי חברי". אין כמו אויב משותף כדי לאחד אנשים.. אני אוהב לעשות משחקים אני נגד הכיתה, בכל פעם שהכיתה צודקת באחת השאלות או המשימות שהיא מקבלת היא מקבלת נקודות ובכל פעם שהכיתה טועה אני מקבל נקודות. כמובן שאני מתבל את זה בניקוד על פרגון, על הקשבה, על שיתוף פעולה ועוד. תתפלאו.. אבל לא לרוב אני לא מנצח..
לפני שנמשיך תענו לעצמכם: "מה אתם רואים בתמונה הבאה?"
עוד מעט נחזור לתמונה. לפני זה אבירם. אבירם (שם בדוי) היה תלמיד שלי ובכמה שבועות הראשונים היה נוהג להפריע לי קבוע, לקחתי אותו לשיחה בסוף כל שיעור ואמרתי לו: "אבירם, אני מאמין בך, אני רוצה אותך בכיתה שלי, אתה ילד חכם ומקסים ואני כבר רואה שיפור, נכון שהפרעתי לי אבל ראיתי שהיו כמה פעמים שעצרת את עצמך נכון?" הוא לא היה רגיל שרואים את הרגעים הקטנים שבהם הוא כן בסדר. הוא רגיל שרק מעירים לו.
נחזור לתמונה?
אז מה עניתם? ראיתם את הנקודה השחורה? מצוין! אבל מה עם הדף הלבן? שמתם לב אליו הוא שהוא היה מובן מאליו?הנטייה הטבעית שלנו פעמים רבות היא לא לראות את המובן מאליו, את מה שקיים גם ככה או את מה שאנחנו מצפים לו. אנחנו מצפים מהילדים שלנו בבית או בכיתה להתנהגות מסוימת וכאשר הם לא עומדים בציפייה שלנו אנחנו כועסים אבל כשהם כן עומדים בציפייה שלנו אנחנו לא אומרים כלום..
חיזוק התנהגויות חיוביות של שיתופי פעולה – בני (גם שם בדוי) היה תלמיד שלי ובאמצע השיעור כאשר חילקתי את הכיתה לעבודה בקבוצות הוא קם, לקח סל והתחיל לעבוד שאריות ניירות וסלוטייפ מכל התלמיד ולשים בפח, בני לא היה אחראי על ניקיון בכיתה ואף אחד לא ביקש ממנו. במקביל אליו גיא (הבנתם את הקטע עם השמות נכון?) עבר בין שאר הקבוצות החליט שהוא אחראי על הסלוטייפ ועוזר לכל מי שצריך לחבר את הדברים. לא התחשק להם לעשות את המשימה באותו הרגע אבל ספונטנית הם החליטו לעזור. האמת שאני לא יודע למה. הם לא היו ככה תמיד, גיא דווקא היה אחד התלמידים הבעייתיים בכיתה. אבל דווקא היום הם החליטו לעזור ולכולם! בסוף השיעור קראתי לשניהם לקדמת הכיתה ומול כולם ביקשתי כפיים עבורם ואמרתי להם תודה שהם עזרו לכולם. במיוחד אם זה הילד הכי בעייתי שלכם, תעזרו להם לקבל את החיזוקים החיוביים, לרוב זה פועל יותר טוב מחיזוק שלילי.
שאלות משותפות ולמידה מבוססת שיח – רעיון נחמד שלמדתי ממרצה שלי באוניברסיטה. היא הציגה על הלוח 3 שאלות וביקשה מאתנו לענות עליהם בזוגות. אפילו לא היינו חייבים לכתוב, אבל היא ביקשה מאתנו לנסות להגיע להסכמה על התשובה. הדבר יצר דיון בין הסטודנטים, אחרי זה היא ביקשה מאתנו להגדיר מושג בזוגות ואחרי שהגדרנו היא ביקשה שכל שתי זוגות יהפכו לרביעייה ויסכימו על הגדרה. אתם יודעים מה קרה? חלק הסכימו על הגדרה משותפת וחלק לא. וגם זה בסדר. למידה מבוססת שיח היא דרך מדהימה ללמוד ומשתמשים בה בעולם חינוך המבוגרים.
זה בסדר לא להסכים ולא להסתדר – גם בכיתה שיש אווירה מדהימה וילדים מדהימים זה בסדר אם לא כולם מסתדרים אם כולם, זה חלק מהחיים, גם אני וגם אתם לא מסתדרים עם כל הסביבה שלכם ואוהבים אותם אהבת נפש. אבל צריך לעזור להבין שזה שאנחנו לא נהיה חברים בהפסקה לא אומר שאנחנו לא יכולים לשתף פעולה בשביל מטרה משותפת כמו בשיעור וככה יצא לי לראות נרקמות חברויות חדשות לא פעם, ולפעמים לא..
בכיתה שלכם יושב מארק צוקרברג הבא
מחשבה יוצרת מציאות ויותר מזה מי אמר שזה לא נכון? אל תמעיטו בהיתכנות שדווקא בכיתה שלכם יושבת המנכ"לית הבאה של מיזם פורץ דרך או יזם חברתי סדרתי או אפילו שר החינוך הבא. הערכים שתתנו להם, הכלים שתתנו להם ילוו אותם לאורך החיים שלהם אז שווה לכם להשקיע כי הם יזכרו אתכם על זה!
ביל גרוס חקר מהי הסיבה להצלחה של סטרטאפים וגילה שהדבר הכי חשוב הוא התזמון והשני הכי חשוב הוא הצוות והיכולת הביצועית של הצוות, היכולת של אנשים לעבוד יחד ולהשיג מטרות משותפות. זו היא מיומנות קריטית.
הדבר החשוב הוא שזה לא קורה תוך שיעור אחד, תוך יום אחד, זה לוקח זמן, אבל אם מתמידים וכל פעם קצת משכללים זה יוצר פלאים ובעיקר יכולת של שיתוף פעולה של התלמידים עם עצמם ושל הכיתה והמורה. אז אני מזמין אתכם לקחת צעד אחד קטן ולנסות את זה בשיעור הבא, אפילו רק 10 ד'. יש לכם רעיונות שלכם? אני אשמח לשמוע!
