"הכל מתחיל בהסכמה על אזורי הכאב". זה השלב בתפיסה של שינוי ברשויות מקומיות.

​

שירלי רימון ברכה היא מנהלת מנהל החינוך בתל אביב-יפו, העיר השנייה בגודלה בישראל עם כ-450 אלף תושבים, מתוכם כ-79 אלף תלמידים. שירלי עברה דרך מרתקת ממרכז "הלימודיה", מרכז לימודי בירשלים שכבר נסגר מאז, הכיוון שלה היה דיפלומטיה ובכל זאת תכניות לחוד ומציאות לחוד, היא עבדה בתפקידים בכירים ברשת ברנקו וייס וכמובן כיום בתל אביב-יפו.

​

"אחד המדדים שלנו להצלחה היא כמה ילדים מבקשים לעבור על רקע בעיות חברתיות", שירלי מאמינה ששינויי פדגוגיה משפיע גם על הרגשות וההתנהלות. הרי איך מודדים הצלחה של שינויי במערכת חינוך? זו שאלה גדולה.

​

במערכת החינוך של תל-אביב אפשר למצוא מהלכים מרשימים כמו לימודי אמפתיה בכיתות א' – ב' במסגרת תכנית "נתיבים לאמפתיה", תהליך שינויי סדירויות רחב בבתי-ספר פורצי דרך תל אביב-יפו והדף לא מספיק רחב להכיל את הדברים הנוספים.

​

דיברנו על ההיסטוריה הלא טרוויאלית שלה, אבל גם על מודל השינוי שלה, אבל שני הדברים החזקים ביותר שחוזרים בדרכי הפעולה של שירלי הם אוטונומיה ומודלינג, ההבנה שצריך לתת אוטונומיה לצוותים בתוך מערכת החינוך העירונית ולעשות מודלינג לכיוון אליו מכוונים.

​

קישורים:

פייסבוק של מנהל החינוך בעיריית תל אביב-יפו:

https://www.facebook.com/telaviveducation/

​

פייסבוק של פורצי דרך תל אביב-יפו:  https://www.facebook.com/portzeiderech/

​ 

הפרק הזה הוא השני מתוך סדרת פרקים של שחקני אמצע. אם לא שמעתם את פרק הפתיחה (פרק 73) אני ממליץ להאזין לו ואז להמשיך.
www.prsona.co.il/middleactors